כשהנר כבה פתאֹם, נשארתי עם כוכב,
ורוח, בִּשר את בֹּא הסתיו.
העיר סגרה דלתה, ואין יוצא אין בא,
ואני הנני מולך.
לא אשכח אותם ימים, הרגשתי כה לבד.
אך עִמדי, כמה שאז היית
וברדת ליל כוכב, הסתרת את פניך, כִּסיתי עינַי בתפִלה
שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד.
ואוהב אותך תמיד, בכל נימי נפשי, לך לִבי בך חשקי.
גם בדרך, בלכתי ובחדרי ביתי, חותם שמתיך על לִבי.
לא אשכח אותם ימים, הרגשתי כה לבד,
אך עִמדי, כמה שאז היית!
וברדת ליל כוכב, הסתרת את פניך, כִּסיתי עינַי בתפִלה
שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד.
כשהנר כבה פתאֹם, נשארתי עם כוכב,
אני הנני מולך.
שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד.
